"מפגשים" - משוב על סמינר בין בני נוער יהודי-ערבי

אני בדרך כלל לא אוהבת הכללות ומנסה מללכת שבי אחריהם שהרי,

לא כל הילדים הם אותו דבר,

לא כל היהודים הם אותו הדבר,

לא כל החרדים הם אותו הדבר,

לא כל החילוניים הם אותו דבר,

ומה עם הערבים? – הרי גם הם לא אותו הדבר, אז מי מציג את זה ככה?

תשאלו בוודאי למה הזכרתי את הערבים.

אז, רציתי לשתף אתכם בחוויה נפלאה שחווינו אני וחברי למגמת התקשורת בשבוע האחרון.

כאשר נכנסה המורה ואמרה לנו שאנו נוסעים לסמינר בו ניפגש עם בני הנוער מהמגזר הערבי מסכנין - הרמנו גבה.

כמו כולם גם אני וחברי, או לפחות חלקנו, שבויים אחר הסטיגמות והסטריאוטיפים על החברה הערבית ויצרה מכך, המקרים האחרונים שעליהם דיווחו בתקשורת סייעו לחיזוק מחשבותינו ולתחושותינו הלא כל כך נכונות.

בשיחת הפתיחה בסמינר הבנו שמטרת הסמינר היא לעודד אותנו לפתח שיח פוליטי, מדיני, חברתי ותרבותי בנושא הדו קיום ערבי ויהודי בארץ ישראל.

כמו כן, הבנו שהפעילות עשויה להיות מתוחה וטעונה  ונוכל לעבור אותה בהצלחה רק אם נהיה נכונים להקשיב, להיות קשובים אחד לשני ולכבד אחד את דעותיו של השני.

חילקו אותנו לקבוצות מעורבות ובהן עברנו פעילות ודיונים בנושא הדו קיום בארץ ישראל על הבעיה הערבית יהודית,על קיפוח וניצול, על גזענות ודעות קדומות, על זכות הערבים על ארץ ישראל ועל זכות היהודים על ארץ ישראל.

אכן- הדיונים היו טעונים ומעניינים בו זמנית, מעין שחרור יצרים וכאבים, העלאת פחדים ותסכולים.

שאלת המפתח שליוותה את רוב הפעילות ומלווה את חיי כולנו היא: "האם יהיה סוף לגזענות ונוכל להגיע לפשרה ולחיות בדו קיום בכבוד ובשלום? "

לצערי, לשאלה זו לא קיבלתי תשובה.

כולנו מדברים על שלום אבל כרגע, החלום רחוק מן המציאות, למרות זאת, אני מודה שטעיתי.

טעיתי בחששותיי , במחשבותיי , בחלק מדעותיי , ואפילו במה שחשבתי על הערבים.

צריך להודות שקרה פה משהו מרתק, מפגש יוצא מגדר הרגיל בין בני נוער משני עמים  שונים אשר מתעניינים וצמאים, לידע ולהיכרות אמיתית ולשיח המשותף.

במפגש זה למדתי לראות באור שונה את הערבי פלשתינאי ללמוד שגם הם כמוני, וכמוך, מלאי חששות פחדים והמון כעסים.

למדתי ש"המפלצת" כפי שאני מתארת אותה לא בהכרח קיימת!

למדתי שאולי יש איזשהו דו קיום בישראל אבל הדו קיום מאוד משונה, מצד אחד יש יותר ויותר ערבים שמסתובבים בנינו.    )בערים המעורבות כמו יפו, חיפה, בשווקים ומרכולים ובתי חולים וכו').

אבל באותו הזמן מתברר שהעירוב הפיזי אינו מסיר את החומות החזקות והגבוהות.

נחשפתי לפן אחר, פן שאינו מיוצג בתקשורת, אנושי יותר ואולי אמיתי יותר. בעוד הקצוות הפוליטיים נמתחים , הוכיח הסמינר והמפגש , בנינו בני הנוער את יכולת האחווה והחיבור.

היום לאחר המפגש אני מאמינה בלב שלם שגישור הפערים יכול לבוא כאשר ישנה הידברות, היכרות, היחשפות וקירוב לבבות.

לכן, בואו נקיים דיאלוג והשלום- החלום שהגיע זמנו להתממש אולי יגיע.

קצת מחשבה אופטימית!!!