כן כן כן כל מקום שאני נמצאת אותם שאלות מה זה
ימ"י מספרת להם ילדים מלמדים ילדים ושואלים מה כבר ילדים כבר ללמד ילדים.
היום הראשון שלי בתור מנחת ימ"י בשנת 1993
ששולי וג'לאל פנו שאני אעבור קורס הנחייה
לדיאלוג שני עמים, אמרתי לעצמי למה לא ללכת הגעתי לקורס ישבנו במעגל ערבים
והיהודים ביחד שחקנו, פעלנו, דיברנו והדבר לא היה קל. וכך משבוע לשבוע נפתחו בפניי
דברים חדשים למדתי על העם שיושב יחד איתנו בארץ תרבות, מסורת והחלטתי להעביר את
התוכנית לבית הספר.
הצגתי את תוכנית ימ"י בפני ההנהלה, ההנהלה
תמכה ויצאתי לדרך, שיחה ראשונה של הצגת התוכנית לילדים וההורים חלקם התלהבו וחלק
המפגש עם הערבים בתוך הכפר הפחיד אותם.
המשכתי ללמד בקבוצה ראשונה שהנחתי היו שני תלמידים שלאורך כל השיעורים התנגדו
לנושא של היהודים ערבים.
כיוון
שזה במסגרת בית ספרית הכרחתי אותם להיות בשיעורים.
בהכנה למפגש בבאקה אלג'רביה שני הילדים התנגדו
ואמרו שלא יגיעו שהם לא יכנסו לכפרים ערבים, הרמתי טלפון להורים בערב והודעתי
להורים שהילדים חייבים להגיע מחר לבית הספר למפגש תוך כדי הסבר כמה חשוב להפגש עם
ילדים בגילם.
למחרת נסענו כולנו לבאקה שני הילדים נאחזו בי
ולא יהרפו , נכנסנו לכתה וישבנו במעגל בתוך כדי הנחייה סבב שמות הם הציגו את שמם
והיה נראה שהם הגיעו לקרב ולא למפגש.
לאט לאט
תוך כדי משחקים פעילות בתוך קבוצות קטנות שני הילדים התחילו להיות פעילים לשאל
שאלות ושכחו את הפחד מאחורה.
בשיחת סיכום המפגש קם אחד הילדים המתנגדים אני
חייב להגיד לכם שאני באתי הבוקר בהרגשה של פחד שאני שונא ערבים, פחדתי שהתהרגו
אותי אני פשוט עומד כאן ומתרגש כי הכרתי ילדים שדומים לי לא שונים ממני אני יוצא
מכאן בהרגשה נהדרת מחכה למפגש הבא, אני רוצה להגיד לרובי תודה והתעקשת שאני אגיע
למפגש הגעתי לכאן ילד אחר ואני יוצא ילד אחר עם התובנה הגדולה ביותר שאין שוני אין
הבדל אנחנו כולנו אוהבים ושונים את אותם דברים., אני הולך לספר להורים את החוויה
הנהדרת שחוויתי פה ותודה לכלם.
מאותו מפגש שני הילדים שינו את דעתם ושנה אחרי
הם היו השגרירים לתוכנית הציגו בפני הורים וילדים את התוכנית כמה היא חשובה, ואת התהליך שהם עבר.ו
מבחיניתי
זו היא הצלחה שילדים נפגשים כל הסטריאוטיפים מתנפצים משני הצדדים למרות הקושי תמיד
צריך להסתכל קדימה הילדים הם העתיד שלנו.